פסק-דין בתיק תע"א 3492-08

1.      עובד המועצה הדתית באילת, מבצע בימי שבת וחג תורנות בבתי המלון בעיר, במהלכה הוא משמש כמשגיח כשרות. העובד מתארח בבית המלון יחד עם כל בני משפחתו, על חשבון המלון, ומנגד אינו מקבל מהמעסיקה - המועצה הדתית - כל תמורה כספית ישירה עבור העבודה. עניינה של התביעה שבפנינו הוא האם זכאי העובד לתמורה, ואם כן, כיצד נחשבה.

2.      התובע עובד בשירות המועצה הדתית באילת (להלן: "הנתבעת") מאז 01/08/97. תפקידו של התובע הינו משגיח כשרות. התובע טוען כי במהלך שנות עבודתו שימש כמשגיח כשרות בבתי המלון באילת בסופי שבוע ובחגים. התובע מתחיל את עבודתו כשעה לפני כניסת השבת או החג ומסיים אותה כשעה לאחר יציאת השבת או החג. בגין כך הגיש התובע תביעה על סך של 827,233 ש"ח, אשר תוקנה לאחר הפחתת העילות שהתיישנו והועמדה על 548,388 ש"ח. בנוסף עומדת התביעה גם על חוסר בהפרשות לקרנות פנסיה בסך 48,743 ש"ח.

3.      הנתבעת טענה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע, באשר תפקידו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי וכי לא ניתן לפקח על עבודתו. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את הימים והשעות בהם עבד, מה עוד שבמשך שעות רבות התובע עשה לעצמו ולבני משפחתו. התובע קיבל תמורה של מחצית יום חופש על כל שבת או חג בהם עבד. כמו כן,התובע  קיבל 30 שעות נוספות גלובאליות ותוספת השגחה בשיעור 10%. לכך יש להוסיף את שווי האירוח לו זכה התובע עבור משפחתו אשר כלל גם ארוחות.

4.      הילוכו של פסק דין זה יהיה בראשית - נדון בשאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע. ככל שהתשובה תהא חיובית, נבחן האם התובע הוכיח את תביעתו בכל הקשור לשעות והימים בהם עבד, ואם כן, מהי התמורה שהוא זכאי לה, בשים לב לתוספות שקיבל ושווי האירוח. עוד נדון בסיום דברינו בזכאות התובע להפרשים בגין תשלומים לקופת גמל.

הכרעה

5.      טרם נתייחס לטענות הצדדים בתיק זה, נסביר כי מעמדו של משגיח כשרות העובד בבית מלון באילת שונה ממקומות אחרים בארץ, שם משגיחי הכשרות נחשבים עובדים של בתי המלון. משגיח כשרות באילת נחשב עובד המועצה הדתית כאשר מערכת ההתחשבנות מתבצעת בין בתי המלון למועצה הדתית. מחומר הראיות שהובא לפנינו לא התבררה די הצורך השאלה האם בתמורה שמשלמים בתי המלון לנתבעת כלול גם תמחור של עבודת המשגיח בשבת.

6.      מתוך המסמכים הקיימים בתיק ניתן למצוא כי ב-01/07/98 חתמה הנתבעת עם נציגות העובדים במועצה, ההסתדרות וועד עובדי המועצה סיכום דברים בו נקבע בסעיף 13 כדלקמן:

"העבודה בשבת תחייב את הנהלת המועצה הדתית בתשלום כנהוג לגבי עובדי עירייה, אלא אם כן יחתום העובד על מסמך מתאים בו הוא מודע לכך שאירוח בני משפחתו במלון בו יועסק בא במקום תשלום שכרו, ולמרות הכתוב לעיל יהיה זכאי העובד לחצי יום חופש"

(סיכום הדברים צורף כנספח "א" לכתב ההגנה)

7.      מנגד, דוגמאות להתחייבותם של בתי המלון כלפי הנתבעת ראינו במקרה של מלון "רויאל גארדן" ו"דורטל סול" בדמות הסכמי כשרות בהם מופיעה התחייבות כי המלון יקציב מדי שבת חדר למשגיח ולרעייתו, וכן כי המשגיח רשאי להשתמש בהסעה של המלון. התמורה שמעביר המלון למועצה בנויה על תשלום חודשי לפי חלקי משרה. רויאל גארדן - 2.28 משרות, דורטל סול - 2 משרות.

         כאמור, לא ברור האם יש בתשלומים שהעבירו בתי המלון כדי לכסות את התמורה עבור עבודה בשבת ובחג. (המסמכים סומנו "ט" בתצהיר גילוי המסמכים שצורף לתיק על ידי התובע).

8.      הרקע המתועד במסמכים שהבאנו, לכאורה יש בו כדי לענות על השאלה שהובאה לפתחנו. הזכאות לגמול בגין עבודה בשבת ובחג אינה שנויה במחלוקת, אך טיבו של הגמול אם בעין או בכסף לא הוכרעה די הצורך ועל כך נלך לטענות הצדדים בעניין זה.

תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה

9.      הנתבעת טוענת כי נוכח הוראות סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951, אין להחיל את החוק על מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת.

         בענין זה קובע סעיף 30 לחוק:

"(א)     חוק זה אינו חל על עבודתם של: ........

(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של
      אמון אישי.

            (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח